בירור שמתחיל ב"מצאו הכול על X" מסתיים בתיקייה שאיש אינו יכול להשתמש בה. בירור מתחיל בשאלה צרה מספיק כדי שתשובה תכריע בה — ובעיקר, צרה מספיק כדי שהתשובה עליה תוכל להיות לא.
"האם הבעלים הרשום של כלי השיט הזה הוא אותה חברה שמחזיקה בחוזה הנמל?" זו שאלה. יש לה שתי תשובות אפשריות, ושתיהן שימושיות.
"מה האדם הזה מסתיר?" אינה שאלה. היא מניחה מראש את התשובה שלה, וכל מה שיימצא לאחר מכן ייקרא כאילו הוא מאשר אותה. אין זה פגם באופי; כך פועלת תשומת הלב של כולם, ולכן המבנה צריך לעשות את העבודה במקום זאת.
לאחר מכן, לפי הסדר:
- כתבו את השאלה לפני שאתם בודקים דבר.
- כתבו מה יענה עליה בכל אחת משתי האפשרויות.
- תעדו כל מקור תוך כדי, בציון התאריך ומה שנאמר בו.
- עצרו כשהשאלה נענתה, גם כשהתשובה היא לא.
זהו הסעיף שאנשים מדלגים עליו. בירור ללא תנאי עצירה נמשך עד שמישהו מתעייף, ומה שהוא מפיק הוא ערימה ולא ממצא.