מחקר ממקורות פתוחים פירושו למצוא, לקרוא ולשלב מידע שכבר פורסם וזמין כדין לכל מי שמחפש אותו. מרשם חברות, רשימת סנקציות, לוח הדיונים של בית המשפט עצמו, הודעת שילוח, תמונה שמישהו פרסם בפומבי.
זה כל העניין. שלושה דברים שזה לא:
זו אינה גישה. אם כדי להגיע למידע נדרשת סיסמה שלא נמסרה לכם, CAPTCHA שעקפתם, או מגבלת קצב שהתחמקתם ממנה, אין זה מקור פתוח. זו גישה בלתי מורשית, וברוב תחומי השיפוט מדובר בעבירה בלי קשר למה שמצאתם.
זו אינה רכישה ממתווך. מאגר נתונים שמישהו מציע למכירה אך אינו מוכן לומר מהיכן הגיע אינו מקור. נתונים אישיים שדלפו או נאספו בגרידה מופצים באופן מסחרי, ולעיתים קרובות מוצגים כ-"OSINT". האגודה אינה משתמשת בהם, וגם אתם לא צריכים להשתמש בהם: הם מזהמים את כל מה שנעשה בהמשך, משום שאי אפשר להראות לבית משפט מה מקורו של נתון.
זו אינה מסקנה. מציאת רשומה היא מציאת רשומה. אדם המופיע ברשימת מבוקשים הוא אדם המופיע ברשימה — אין ברשומה דבר שמוכיח שהאדם עשה את מה שנאמר ברשימה, ואין בהתאמת שם דבר שמוכיח שמדובר באותו אדם.
לקו הגבול יש חשיבות מעשית, לא רק אתית. עבודה שחוצה אותו אי אפשר להציג בפני איש. אי אפשר לכלול אותה בדוח, למסור אותה לתובע, או לצטט אותה בפני עיתונאי, משום שהשאלה הראשונה היא תמיד "מהיכן זה הגיע" ואין לה תשובה שעומדת בבחינה.