שאלו את האדם מה הוא צריך וכיצד הוא רוצה שיעזרו לו. הם חיו בגופם כל חייהם וחשבו על כך יותר מכם. אחיזה באדם, הזזת כיסא הגלגלים שלו בלי לשאול, או אחיזה בזרוע בלי אזהרה — במקרה הטוב מפחידות, ובמקרה הגרוע פוצעות אותו.
מי נשכח בפועל. אנשים עם מוגבלות בניידות. אנשים חירשים או כבדי שמיעה — שלא ישמעו אזעקה או הוראה בצעקה. אנשים עיוורים או לקויי ראייה — במסלול לא מוכר, בעשן, כשהאורות כבויים. אנשים עם לקות קוגניטיבית או דמנציה, שעבורם שינוי פתאומי והמון אנשים הם מצב החירום. אנשים התלויים בציוד: חמצן, מכונת הנשמה, דיאליזה, משאבת אינסולין. אנשים שאינם מדברים את השפה המקומית. ילדים קטנים. אנשים שלא יעזבו בעל חיים.
תקשורת.
- פנו אליהם, דברו כרגיל, אל תצעקו, ושמרו שפניכם יהיו גלויות — אנשים רבים קוראים חלקית את השפתיים.
- אמרו מה קורה ומה אתם עומדים לעשות לפני שאתם עושים זאת.
- כתבו זאת או הקלידו זאת אם הדיבור אינו עובד. מסך טלפון הוא דרך טובה לחלוטין לומר "אש, אנחנו יוצאים עכשיו, מכאן".
- השתמשו בהוראה ברורה אחת בכל פעם.
העברה.
- כלב נחייה או כלב סיוע יוצא עם האדם. תמיד. הוא אינו חיית מחמד וזה אינו נתון למשא ומתן.
- ציוד הניידות יוצא עם האדם ככל שניתן. אדם שנשאר בלי כיסא הגלגלים שלו בנקודת כינוס תקוע שם.
- בדרך כלל אי אפשר להשתמש במעליות בשרפה. דעו היכן נמצאות נקודות המחסה וכיסאות הפינוי לפני היום עצמו, ודעו מי הוכשר להשתמש בהם.
- אל תרימו אדם בלי עזרה ובלי לשאול כיצד.
תרופות ומסמכים. כשיש דקה פנויה: תרופות, הרשימה שלהן, משקפיים, מכשירי שמיעה, מטען, מסמכי זיהוי. כשאין, האדם יוצא והשאר ניתן להחלפה.
לעולם אל תשאירו אדם לבדו מתוך כוונה לחזור. אמרו לשירותי החירום בדיוק היכן נמצא כל אדם שלא ניתן היה להעבירו — קומה, מספר חדר, כמה אנשים — ואל תחזרו פנימה בעצמכם.
תכננו זאת מראש. את רוב האמור לעיל אי אפשר לאלתר בחושך ובעשן. כל בניין שבו אדם זקוק לעזרה כדי לצאת זקוק לתוכנית אישית שנכתבה עבורו ושמוכרת לאנשים באותה קומה.
מקור. World Health Organization, Disability and health fact sheet, https://www.who.int/news-room/fact-sheets/detail/disability-and-health ; WHO emergencies, https://www.who.int/emergencies
מה זה אינו. חומר לקריאה, לא הכשרה ולא הערכת בטיחות אש. תוכנית הפינוי של הבניין שבו אתם נמצאים היא הקובעת.