ממצאים, אחר כך מסקנות, ולעולם לא בערבוביה

בדוח יש שני סוגים של משפטים, ואסור להם לחלוק פסקה לעולם.

ממצא הוא מה שמקור אמר, בציון המקור והתאריך. "מרשם החברות הנורווגי רשם את X כיושב ראש של Y ב-12 במרץ 2026, והמידע נשלף ב-14 במרץ 2026." כל אדם יכול לבדוק זאת. זה או נכון או לא נכון.

מסקנה היא מה שאתה חושב שהדבר אומר. "אותו אדם שולט אפוא בשתי החברות." ייתכן שזה נכון, אך אין זה ממצא.

השאר אותם נפרדים על הדף, כדי שקורא שאינו מסכים עם ההיגיון שלך עדיין יוכל להשתמש בעובדות שלך. זו כל המטרה: דוח שבו השניים שזורים זה בזה הוא דוח שיש להאמין לכולו או לדחות את כולו.

שלושה כללים נוספים, שכל אחד מהם נלמד בדרך הקשה על ידי מישהו:

• ציין את תאריך השליפה של כל ממצא. מרשמים משתנים. ממצא ללא תאריך הוא טענה על ההווה שהולכת ומתיישנת עד שהיא נעשית שקרית.
• אמור מה חיפשת ומה לא מצאת. היעדר, כאשר הוא מתואר כראוי, מונע מהאדם הבא לחזור על עבודתך.
• לעולם אל תכתוב שמישהו הוא עבריין. זהו אדם ששמו מופיע ברשומה. בית משפט מכריע בעניין האחר, ולא אתה.