ספרו להם במידה הנכונה. ילדים שלא מספרים להם דבר ממציאים משהו גרוע יותר, והם שמים לב לכך שהמבוגרים מפחדים. מה שמרגיע ילד אינו היעדר בעיה: אלא הידיעה שלמבוגרים יש תוכנית ושהם כלולים בה.
מה לומר. שלפעמים יש מצב חירום; שיש לנו תוכנית; שהתוכנית היא כאן נפגשים, זה מי שאוסף אתכם, זה המספר. עובדות, בקצרה, בשפה שלהם, ואז שגרה רגילה.
הניחו להם לשאול, והשיבו בכנות. "אני לא יודע" היא תשובה טובה. "אני לא יודע, וזה מי שהיינו שואלים" טובה יותר.
כרטיס בתיק עם שמם, שם של אחד ההורים ומספר ליצירת קשר, כדי שמבוגר שמוצא אותם יוכל לפעול.
בתיק עצמו: דבר מוכר אחד. צעצוע, ספר, שמיכה. זו אינה סנטימנטליות — חפץ מוכר מרגיע ילד מפוחד באופן מדיד, וילד רגוע יותר בטוח.
ספרו לבית הספר מי רשאי לאסוף אותם. עשו זאת לפני שתזדקקו לכך; בית ספר לא ישחרר ילד לידי אדם שאינו מופיע ברשימה כנדרש.