הקטגוריות, ומה שנובע מהן

שיטת החקירה נגזרת מסוג המעשה, משום שמעשים שונים מותירים עקבות שונים.

עבירות נגד אדם — תקיפה, המתה, עבירות מין. הראיות הן ברובן פיזיות ורפואיות, הן מתדרדרות במהירות, והשעות הראשונות חשובות יותר מאשר בכל קטגוריה אחרת. זירה, גופה, בדיקה רפואית, עדים.

עבירות נגד רכוש — פריצה, גניבה, גרימת נזק פלילי. העקבות נמצאים בנקודת הכניסה ועל חפצים שנגעו בהם. הבעיה היא ההיקף ולא המורכבות: מטפלים בהן באמצעות מיון פורנזי ובאמצעות מודיעין על סדרות, ולא בזירה אחת בכל פעם.

פשיעה פיננסית וכלכלית — מרמה, הלבנת הון, שחיתות. הראיות הן מסמכיות ונמצאות ברשומות, בחשבונות ובהתכתבויות. הן אינן מתדרדרות, אך מוסתרות בכוונה, והעבודה היא שחזור ולא איסוף.

פשיעה מאורגנת — סחר בבני אדם, בסמים או בנשק. העבירה היא מבנה ולא אירוע, והיא נחקרת כרשת: מי מעביר מה, מי משלם למי, איזה מעבר גבול, איזו חברה.

פשיעה תלוית-סייבר — חדירה, תוכנת כופר. הראיות תנודתיות באופן שבו ראיות פיזיות אינן: הן משתנות כאשר בוחנים אותן, וניתן להשמידן מרחוק בזמן שהחקירה מתנהלת.

מה משותף לכולן. תיאור של מה שקרה, הנבחן מול חומר שקיים באופן בלתי תלוי בתיאור הזה. כל קטגוריה לעיל היא תשובה שונה לשאלה אחת: היכן נמצא החומר שאינו תלוי במילה של מישהו?

מקור. UNODC, Handbook on police accountability, oversight and integrity ו-Crime scene and physical evidence awareness; Europol, Serious and Organised Crime Threat Assessment, https://www.europol.europa.eu/