חומר שלא ניתן להוכיח שהוא אכן מה שהוא מתיימר להיות הוא חומר שלא ייעשה בו שימוש. הפרוטוקולים מכנים זאת שרשרת החזקה, ולגבי חומר דיגיטלי היא מתחילה במכשיר.
אין לערוך את המקוריים. אין חיתוכים, אין מסננים, אין סיבוב, אין דחיסה, ואין שמירה מחדש. יש לעבוד על עותקים ולהשאיר את המקוריים ללא שינוי, לרבות מטא-נתונים.
רשמו hash. סכום ביקורת של כל קובץ, שנרשם במועד, מוכיח שהקובץ לא השתנה מאז. זהו הצעד הטכני השימושי ביותר שמתעד שאינו מיומן יכול לנקוט.
נהלו יומן. מי תיעד, מתי, היכן ובאיזה מכשיר. מי החזיק בחומר מאז, ומתי הוא עבר. כל העברה, בכתב.
גבו אותו, ביותר ממקום אחד, כשהוא מוצפן. מכשירים מוחרמים, אובדים, נשברים ונערכים בהם חיפושים.
אין לפרסם לפני שחשבתם על כך. פרסום עלול להזהיר מבצע עבירה, לסכן עד, וכן — כאשר תמונות משותפות מחדש ונדחסות מחדש — לפגוע בערכו של החומר כראיה. יש חומרים שראוי להעביר לרשות או לארגון מבוסס, ולא לרשת חברתית.
לאן לשלוח. באוקראינה, ה-Office of the Prosecutor General מפעיל את המנגנון לדיווח על פשעי מלחמה, https://www.gp.gov.ua/ , והמשטרה הלאומית מקבלת דיווחים בכתובת https://www.npu.gov.ua/ . בזירה הבין-לאומית, ה-Office of the Prosecutor of the International Criminal Court מקבל מידע לפי Article 15 of the Rome Statute, https://www.icc-cpi.int/ . חקירותיה של ישראל בנוגע לאירועים המערבים את כוחותיה שלה מתנהלות בידי ה-Military Advocate General ומנגנון ה-fact-finding assessment; חומר הנוגע אליהן מוגש באמצעות גופים אלה.
מקורות. OHCHR, Berkeley Protocol on Digital Open Source Investigations, פרקים העוסקים בשימור ובשרשרת החזקה; Eurojust ו- the Genocide Network, Documenting international crimes and human rights violations, https://www.eurojust.europa.eu/publication/documenting-international-crimes-and-human-rights-violations
אין זו עצה משפטית. השאלה אם חומר קביל בכל מקום שהוא היא שאלה לתובע ולבית משפט בתחום השיפוט הנוגע בדבר.