השוטר הראשון בזירה קובע כמה ממנה יישאר. כמעט כל מה שנכתב בהנחיות שפורסמו לגבי השעה הראשונה ההיא עוסק באיפוק — במה לא לגעת, מה לא להזיז, ולמה לא להניח לקרות — משום שניתן להפר את שלמותה של זירה פעם אחת בלבד.
זהו הסדר שההנחיות קובעות, והוא סדר ולא רשימה:
- הבטיחות שלכם תחילה, ואחריה הבטיחות של כל האחרים. זירה שפוגעת באדם שני חדלה להיות חקירה והופכת לאירוע. חפשו תחילה את מה שעדיין מסוכן, לפני שתחפשו את מה שהוא ראיה: תנועה, שריפה, קריסת מבנה, מערכת חשמל תחת מתח, נשק שאינו נמצא, אדם שעדיין נוכח.
- החיים קודמים לראיות. כל מי שזקוק לעזרה רפואית יקבל אותה, והזירה תופרע במידה הנדרשת לכך. אין זו פשרה בין שני דברים טובים; הסוגיה מוכרעת.
- קבעו את גבול הזירה, והרחיבו אותו מעבר למה שנדמה לכם. ההנחיות עקביות בכך שהחסימות הראשונות נקבעות הדוק מדי. אפשר לצמצם את הגבול בהמשך; אי־אפשר להרחיבו מחדש לאחר שאנשים עברו בשטח.
- שלַטו במי שנכנס. נתיב יחיד לכניסה וליציאה, ורישום בכתב של כל אדם שהשתמש בו, בציון השעה. הרישום חשוב כמו החסימה: הוא שמאפשר בהמשך להבחין בין עקבה שהותיר עבריין לבין עקבה שהותיר עמית.
- כתבו מה מצאתם, לפני שזה משתנה. דלתות פתוחות או סגורות, אורות דולקים או כבויים, מזג האוויר, ריחות, מה הוזז כדי להגיע לנפגע ומי הזיז אותו. כל דבר ששונה מסיבה טובה חייב להירשם כשינוי, אחרת השינוי יהפוך לאי־התאמה בלתי מוסברת חודשים לאחר מכן.
מקור. National Institute of Justice, Crime Scene Investigation: A Guide for Law Enforcement (NCJ 178280), https://www.ojp.gov/pdffiles1/nij/178280.pdf — וכן UNODC, Crime scene and physical evidence awareness for non-forensic personnel, https://www.unodc.org/documents/scientific/Crime_scene_awareness__Ebook.pdf
מה זה לא. האגודה אינה כוח משטרה. הנוהל בזירה אמיתית נקבע לפי חוקי אותה מדינה ולפי ההוראות של השירות שאליו משתייך השוטר, ובמקום שבו אלה שונים מדף זה, הם הקובעים ולא דף זה.