תוכנית חירום משפחתית אינה מסמך. היא ארבע החלטות שכל בני משק הבית שמעו, ופיסת נייר שמתעדת אותן.
ארבע ההחלטות.
- איפה נפגשים אם איננו יכולים לחזור הביתה. מקום אחד קרוב, ומקום אחד רחוק יותר למקרה שכל האזור ייפגע.
- למי מתקשרים. אדם אחד מחוץ לאזור שכולם יוצרים איתו קשר, כדי שאיש לא ינסה להשיג את כולם.
- מי אוסף את הילדים, מאיפה, ומי עוד מורשה לעשות זאת. מסרו לבית הספר או למעון את השם הזה.
- מה לוקחים, ומי נושא זאת.
על הנייר, ביותר ממקום אחד. בארנק, על המקרר, בכל תיק. תוכנית שקיימת רק בטלפון היא תוכנית שמסתיימת כשהסוללה מתרוקנת.
אומרים זאת בקול פעם בשנה. עשר דקות ליד שולחן המטבח הן כל התרגיל. ילדים זוכרים זאת טוב יותר ממבוגרים, ולבקש מילד בן 7 לחזור בפניכם על מקום המפגש זו הדרך לגלות אם התוכנית קיימת.