לאחר שהסכנה המיידית חלפה, המצב מפסיק להיות מצב חירום והופך לבעיה שיש לנהל. ההרגלים משתנים.
קבעו קצב במקום לעקוב ברציפות. בדקו מקורות רשמיים במרווחים קבועים — מדי שעה, ולאחר מכן מדי כמה שעות כשהמצב נרגע. מעקב רציף מתיש אתכם, מרוקן את הסוללה ואינו גורם למידע להגיע מוקדם יותר.
חסכו בסוללה כבר מההתחלה, ולא רק כשהיא כמעט התרוקנה. הפעילו מצב טיסה בין הבדיקות, עמעמו את המסך, השאירו מכשיר אחד פועל ואת האחרים כבויים.
החזיקו רדיו שאינו זקוק לאינטרנט. רשתות סלולריות ואינטרנט ביתי קורסים יחד כמעט בכל אירוע רחב־היקף. רדיו לשידורי חירום ממשיך לפעול, וכמה רשויות לאומיות להגנה אזרחית ממליצות במיוחד על מקלט המופעל בסוללות או במנגנון מתיחה ידני מסיבה זו.
תכננו במקטעים של שתים־עשרה שעות. היכן נהיה הלילה? מה נצטרך עד אז? מי צריך לשמוע מאיתנו? כל דבר שמעבר לכך ישתנה לפני שתגיעו אליו.
וכתבו דברים. תחת לחץ אנשים שוכחים מה נאמר להם לפני עשרים דקות. רישום של מה ששמעתם, ממי ומתי, יהיה שווה יותר מכפי שאתם מצפים ביום השני.