רוב האנשים שמתים בשריפות במבנים מתים משאיפת עשן, לא מכוויות, ובדרך כלל לפני שהאש מגיעה אליהם. כל מה שמפורט להלן נובע מכך.
צאו החוצה, הישארו בחוץ, התקשרו מבחוץ. אל תאספו חפצים. אל תחזרו פנימה כדי להביא דבר או להציל מישהו — מסרו לשירותי הכבאות מי נמצא בפנים והיכן.
הישארו נמוכים. האוויר הניתן לנשימה נמצא סמוך לרצפה. זחלו אם יש עשן.
הרגישו את הדלת לפני פתיחתה, בגב כף היד, בחלקה העליון ואחר כך בחלקה התחתון. אם היא חמה, פירוש הדבר שיש אש מאחוריה: השאירו אותה סגורה ומצאו דרך אחרת.
סגרו את הדלתות מאחוריכם. דלת סגורה קונה דקות ומעכבת את העשן לאורך נתיב מילוט.
אם אינכם יכולים לצאת: היכנסו לחדר שיש בו חלון, סגרו את הדלת ואטמו את הפתחים בבד — הרטיבו אותו אם יש מים. ודאו שאפשר לראות אתכם בחלון. התקשרו לשירותי החירום ומסרו להם בדיוק באיזה חדר אתם נמצאים.
מעליות לעולם אינן נתיב מילוט.
אם הבגדים עולים באש: עצרו, נפלו, התגלגלו, וחנקו את האש באמצעות שמיכה או מעיל.
שריפות בישול: לעולם אל תשפכו מים על שמן בוער. כבו את האש אם אתם יכולים להגיע אליה וכסו את המחבת.
לאחר מכן. שאיפת עשן גורמת לפגיעה גם שעות לאחר מכן. כל מי ששאף עשן צריך לעבור הערכה רפואית גם אם הוא מרגיש טוב.
מקור. הנחיות WHO בנושא מצבי חירום וכוויות, https://www.who.int/emergencies ; הוראות פינוי בעת שריפה כפי שפורסמו על ידי שירותי הכבאות וההצלה הלאומיים ועל ידי US Federal Emergency Management Agency באתר ready.gov, שאליהן יש הפניה ולא הורדה, משום שהשרת מסרב לבקשות אוטומטיות מהפלטפורמה הזאת.